צי סוחר - אסונות

טביעת אנייה

טביעת אנייה,היא אסון גדול, הסובלים הישירים והעיקרים הם הימאים המפליגים על האנייה, הרבה אנשים סובלים מטביעת אנייה, בעל האנייה, בעלי המטען, חברות ביטוח ועוד. הטביעה מתרחשת כשמתרחש שינוי בצורה של האנייה כתוצאה מפגיעה, תזוזת מטען, שריפה, התפוצצות, או שבירה. כל אלה יכולים ליצור חדירת מים לתוך האנייה ולהפר את יציבותה. המים יכולים גם לחדור דרך פתחים עליונים בסיפונים, כמו מאווררים או מכסי מחסנים, כשגלים גבוהים מתנפצים מעל גובה הסיפון.  האיזון של שקיעת האנייה והציפה הרזרבית שלה מופר והמים שהאנייה דוחקת אינם  מספיקים יותר לשאת את משקלה, גוף האנייה שוקע בסופו של דבר לקרקעית הים. צר, שהציבור מכיר לרוב את הימאי הישראלי רק בהתקשר לתאונות קשות או טביעות.

אניית מטען "מסדה"

   ב-28 במרץ 1950 טבעה האנייה בהפלגה בין   'סלרנו לבין ולנציה שבים התיכון עם  מטען עצים על סיפונה. אסון "במסדה", היה  האסון הימי הראשון של מדינת ישראל. 

 שמונה עשרה אנשי צוות ניצלו וששה אנשים טבעו. בין הנספים היו פלדשטיין ,  שרגא בורובסקי, שלום קלין ושלושה ימאים זרים.

בשנת 1950 ובשנת 1962 קראה החברה  "אופיר" לשתים מאניותיה "השלושה"  לזכר שלושת אנשי הצוות שנספו ב"מסדה".

   ב-24 בינאר 1967 נשלחה קריאת מצוקה מהאנייה , וכעבור זמן קצר טבעה האנייה. האנייה הפליגה בפיקודו של רב-חובל אברהם הראל, מהמעגן באי היווני "קומולוס", בדרום הים האגאי, עם מטען של חימר למרסיי.

האנייה הייתה בבעלות הקואופרטיב "אופיר". "השלושה" הייתה האנייה השניה שנקראה כך לזכר שלושת הימאים הישראלים אשר נספו בשנת 1950 בטביעת האנייה הראשונה של החברה " מסדה". חיפושים נרחבים נערכו על ידי מטוס ואניות הצי האיטלקי והצי השישי ואף אונית הנוסעים של "צים", "מולדת", סרקה את האזור. כל החיפושים לא נשאו פרי ולא נתגלה דבר ממשי מלבד שתי סירות הצלה ריקות. באסון נספו 21 איש, 18 אנשי צוות ששרתו על האנייה ושלוש נשות ימאים שהתלוו להפלגה. מתוך אנשי הצוות היו 13 ישראלים ו5-  ימאים לא ישראלים.

ועדת חקירה בראשותו של רב-חובל זאב הים, שחקרה את כל ההיבטים האפשריים הגיע למסקנה, שהסיבה הסבירה לאסון הייתה חדירת מי ים למחסני האנייה.

אניית מטען "השלושה"

אניית מטען "מלכה"

ב-20 בינאר 1975 בהפלגת בכורה מנמל 'דפלזין' בהולנד, ל'אוירו' בפורטוגל, עם מטען של מלח, 'טבעה האנייה בתעלה האנגלית כ-20 מיל צפונית 'קסכט. 

 כל הצוות ניצל ונאסף על ידי האנייה "Renate".

אניית מטען "מצדה"

   ב-16 בפבאר 1981 הפליגה ה"מצדה" בפיקודו של ר.ח גרא לוין, מאשדוד לבולטימור, עם מטען מלא של אשלג. מיום הפלגתה  פקד אותה ים סוער, באוקיאנוס האטלנטי. ב-8 במרץ, , כ100- מיל דרומית לאי ברמודה, לאחר לילה סוער במיוחד (שישה ימי סערה), האנייה טבעה.  שתים עשרה דקות לפני כן,  נטש הצוות את האנייה. בדין-וחשבון של הועדה הממלכתית אשר חקרה את נסיבות טביעתה של "מצדה" , נכתב:   רב חובל גרא לוין (47),זכרונו לברכה, נשאר, לפי כל העדויות ששמענו, אחרון על האנייה, כמיטב המסורת הימית. 

עשרים וארבע מאנשי הצוות, כולל רב החובל, נספו. האנייה טבעה כתוצאה מחדירת מי-ים אל שלושת מחסני המטען הקדמיים. החדירה החלה קרוב לודאי כתוצאה מסדק בתחתית האנייה או כתוצאה מעקירת צינורות אוורור בקדמת האנייה בעקבות ים קדמי סוער. הורדו סירת הצלה אחת ושתי רפסודות מתנפחות, אך הצוות לא אומן כהלכה בהפעלת ציוד ההצלה ובהתנהגות בסירות ההצלה בים סוער. בעקבות קריאת המצוקה של האנייה, הוזנק מטוס של צי ארה"ב, אשר חג מעל האנייה בעת טביעתה. המטוס דווח על הנעשה וכיוון את אניות אשר חשו למקום. מטוס נוסף השליך רפסודת מתנפחות נוספות. בפעולות הצלה השתתפו ארבע אניות סוחר, אחדים סיכנו את חייהם כדי להציל שמונה ימאים ולמשות גופה אחת. כמו כן השתתפו ספינות הצי של ארצות הברית בפעולות ההצלה.

עשרים וארבע אנשי צוות נספו באסון , עשר אנשי צוות ואשתו של האלחוטאי דוד שטייר, מלי (מלכה), ניצלו. עשר גופות נוספות נמשו מהים.

שר התחבורה דאז משה לנדאו, מינה ועדת חקירה ממלכתית, בראשותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, הפרקליט משה בן זאב. בעקבות טביעתה של "מצדה", הלקחים והמסקנות של ועדת החקירה, הוחמר הפיקוח על בטיחות החיים של המפליגים באניות ועל אימון הצוות, בכל הקשור להנצלה, ונבנו תוכניות הדרכה מחייבות חדשות. העיתונות בארץ ובחו"ל ליוותה את הדרמה שהתנהלה בעת פעולות ההצלה ואחריהן. טביעה זו הוגדרה כבאסון הימי הקשה ביותר בצי הסוחר הישראלי.

לוח זיכרון לנספים באסון "מצדה" מוצב באתר מצבת הזיכרון לזכר ימאי צי-הסוחר אשר מקום קבורתם לא ידוע, בחיפה, שבפינת הרחובות וויהגיט ושדרת קיש.

אניית מטען "שקמה"

   ב-25 למאי 1981 בהפלגת בכורה מנמל 'דפלזין' בהולנד, ל'אוירו' בפורטוגל, עם מטען של מלח, 'טבעה האנייה בתעלה האנגלית כ-20 מיל צפונית 'קסכט. 

 כל הצוות ניצל ונאסף על ידי האנייה "Renate".

אניית מטען "מינרל דמפייר"

   ב-22 ביוני 1995 התנגשה בה אנייה קוריאנית בים סין וגרמה לטביעתה על כל צוותה. האנייה מינרל דמפייר הייתה מצוותת בחלקה בצוות ישראלי. האנייה הייתה בדרכה מפונטו דה מדירה, בברזיל, שם טענה מטען משא של עפרות ברזל, לנמל פוהנג, בקוריאה.

האנייה הייתה בפיקודו של רב חובל ישראלי, פיליפ עירון, ושירתו בה עוד שמונה ישראלים ועשרים ואחד אנשי צוות פיליפינים.  מינרל דמפייר טבעה במהירות על כל צוותה . 

 נמצאו גופות של שני אנשי צוות ישראלים, של קצין הרדיו, אורי ברגר ושל רב המלחים, משה קול.

ממשלת  ישראל עשתה מאמצים גדולים כדי למשות את גופות הנספים. שתי חברות עסקו בעבודה במשך חמישים יום, האנייה אותרה במהירות, בעומק של שמונים מטר כשהיא שבורה במחצית אורכה והחלק הקדמי מונח בזווית של 90 מעלות לחלקה האחורי. נמשו שש גופות, שתים מהן של הישראלים, רב החובל פיליפ עירון ושל קצין מכונה ראשי שאול בן-טוב.  ספינת צלילה נוספת משתה שלש גופות,   של הטבח הישראלי, עמרם אטיאס, קצין חשמל קופליאנוב ליאוניד ומלצר חזן יהודה. גופותיהן של המלח הכשיר הרוש יצחק ושל מכונן דינה דיד לא נמצאו.

בתאריך 26-6-1996, בגילוין שבע ימים של ידעות-אחרונות, התפרסמה כתבה, שנה לאירוע הטביעה, של סיגלית שחור ויובל פלג. כאב משפחות הימאים נורא וכואב מאוד. בכתבה נכתב על התייחסות לצוות והלקחים לטביעת האנייה של מינהל הספנות. בקריאת הדברים, כל ימאי מודרני של היום, יכול להבין כיצד מצבי-חירום עלולים להתרחש מהר, בכל רגע בהפלגה ובזמן הכי פחות צפוי.

 יותר פרטים ניתן למצוא בספרו של רב-חובל הילל ירקוני 75 שנות ספנות עברית

נושאי כתיבה
  • מסדה
  • השלושה
  • מלכה
  • מצדה
  • שקמה
  • מינרל דמפייר